רשויות הניקוז בישראל

רקע כללי:

חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות התשי"ח - 1957 מסדיר  את תשתיות הניקוז בארץ.

הקמת רשויות הניקוז, שתפקידן להסדיר את תשתיות הניקוז, כל אחת בתחומה, קבועה בחוק זה.
תחומן של רשויות הניקוז נקבע בהחלטה של שר החקלאות בהתייעצות עם שר הפנים.

רשות הניקוז היא גוף סטטוטורי עצמאי וחברים בה נציגי הרשויות המקומיות הנכללות בתחומה ונציגי ממשלה.
שר החקלאות הינו השר המופקד על ביצוע החוק כאשר לו ולנציב המים, סמכות פיקוח על רשויות הניקוז.

רקע להקמת רשויות הניקוז במתכונתן הנוכחית:

מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה ובמשך כמאה שנה, היה נושא הניקוז קשור לייבוש ביצות והכשרת שטחים חקלאיים.

כאשר קמו רשויות החוק עם קום המדינה לפני כ-50 שנה, החלו רשויות הניקוז את פעולתן באותה המתכונת.
הן פעלו "בחיק" מועצות אזוריות וטיפלו בעיקר בשטחים חקלאיים.
רב שטחי המדינה כלל לא טופלו על-ידי רשויות הניקוז.

בחורף 91/92 היו בכל הארץ אירועי שטפונות חמורים אשר הסבו נזקים כבדים ביותר. בעקבות אירועים אלה, פרסם מבקר המדינה בשנת 1993 דו"ח ביקורת מיוחד אודות תשתיות הניקוז במדינה. בין היתר נקבע בדו"ח כי לצורך טיפול יעיל בנושא הניקוז יש לראות באגן ההיקוות כולו כמקשה אחת הדורשת טיפול. כן נקבע מעמדן העצמאי של רשויות הניקוז.

בעקבות דו"ח מבקר המדינה הוחלט במשרד החקלאות לבחון מחדש את תחומי הניקוז המוכרזים ופעילות רשויות הניקוז. במסגרת בדיקה זו הוחלט לפתוח בהליך רה-ארגון של רשויות הניקוז ושינוי אזורי הניקוז בגבולות המבוססים על מעטפת גבולות של אגני היקוות.

הליך הרה ארגון יצר 11 רשויות ניקוז סטאטוטוריות עצמאיות אחראיות על מרחב אגני טבעי. העיקרון המנחה בהליך קביעת שטח רשויות הניקוז החדשות היה התייחסות לאגן ניקוז טבעי ושלם שבו שותפים כל השטחים התורמים והנתרמים לאגן ניקוז טבעי ושלם שבו שותפים כל השטחים התורמים בנגר ובסחף מקו פרשת המים פנימה. זאת לאור הראייה המרחבית - אגנית הרואה את השטחים התורמים והנתרמים בתוך האגן כשותפים שווים.

קצת היסטוריה

מאז תחילת ההתיישבות היהודית החדשה ובמשך כמאה שנה, היה נושא הניקוז קשור לייבוש ביצות והכשרת שטחים חקלאיים.
כאשר קמו רשויות החוק עם קום המדינה לפני כ-50 שנה, החלו רשויות הניקוז את פעולתן באותה מתכונת.
הן פעלו "בחיק" מועצות אזוריות וטיפלו בעיקר בשטחים חקלאיים.
רוב שטחי המדינה כלל לא טופלו על-ידי רשויות הניקוז.
חורף 1991/2 הביא איתו שיטפונות והצפות בכל חלקי הארץ, אסונות בנפש, נזקים לרכוש, השבתת עסקים ותחבורה. הנזקים שנמדדו עלותם מגיעה למאות מיליוני שקלים.

בעקבות נזקי שיטפונות 1991/92 כתבה מבקרת המדינה (מרץ 1993), דו"ח חריף ביותר על הזנחת נושא הניקוז במשך עשרות שנים על-ידי רשויות המדינה.
הדו"ח הצביע על התחומים שהופקרו ועל הצורך להשקיע הון עתק להשגת הפיגור רב השנים, הון שהרשויות המקומיות לא מסוגלות לגייס.
כמו כן הצביע הדו"ח על התחומים שחייבים לקבל טיפול בקדימות הראשונה האזורים המבונים מרכזי עסקים, תשתיות ופיתוח ותשתיות תחבורה.
הניקוז חייב לעבור מהפיכה והמדינה חייבת להתייחס אליו כמו לכל תשתית לאומית

בהמשך לדו"ח הנ"ל החליטה הממשלה: "ארגון מחדש של מערכת הניקוז בישראל" במהלך השנים 1993-96 נעשתה עבודה ארגונית ומסודרת ע"י משרד החקלאות תוך בדיקות כלכליות, ארגוניות, מקצועיות ובנית מערכת חדשה.
התוצאה: החל מ-1997 בוטלו 26 רשויות הניקוז הקיימות שפעלו על חלק קטן משטח המדינה, ועסקו בעיקר בתחום החקלאי והתנהלו בחיק המועצות האזוריות.
הוקמו: 11 רשויות ניקוז חדשות המכסות את שטח המדינה תחומיהן חופפים אגני היקוות טבעיים והן בעלות גודל וכושר ניהול מיטביים.